סיפורם של חתולי הרחוב

 

 סיפורם של חתולי הרחוב –

 מלחמת ההישרדות של  חתולי הרחוב

חתולי הרחוב הינם חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. לצערנו, חתולי הרחוב לא בחרו לגור ברחוב, והם נמצאים שם בעל כורחם. הם לא הגיעו לרחוב יש מאין, הם הגיעו משום שהאדם ראה בהם חפץ שניתן להשתמש בו ולהיפטר ממנו כלאחר יד. חתולי הרחוב נאלצים להתמודד בחיי היומיום שלהם עם קשיים רבים. בין השאר, עם איתני הטבע. חומו הקופח והמצמיא של הקיץ, כמו גם החורף שמביא עימו גשם, רוח, רטיבות וירידת טמפרטורות, מהווים חלק מהקשיים הקיומיים עימם החתול נלחם את מלחמת ההישרדות שלו.

חלק מהותי ממאבק ההישרדות של חתול הרחוב הוא לתור אחר מזון ומים. בעבר, פחי זבל ברחוב היו פתוחים, והיוו מקור בלתי נדלה למזון עבור החתולים. נכון להיום, המציאות הזו אינה קיימת יותר. חדרי הזבל בבתים סגורים על בריח, ופחי הזבל ברחובות ברובם סגורים ואטומים. לפיכך, החתולים נתונים לחסדיהם של בני האדם לעצם קיומם. ואכן, בכל רחבי הארץ, ישנן פינות האכלה מוסדרות, והחתולים מטופלים על ידי מאכילי חתולי רחוב, הדואגים למזונם, לעיקורם, לסירוסם ולטיפול וטרינרי שוטף. הרבה מאוד חנויות, מסעדות ובתי קפה אימצו חתול או קבוצת חתולים, כשהם דואגים למזון ומים עבורם.

חייהם של חתולי הרחוב אינם קלים כלל ועיקר. בחוץ יש אויבים לא קלים- אנשים, מכוניות, חיות אחרות, ועוד שפע של קשיים שעל החתול להתגבר עליהם. לא תמיד זה אפשרי- יש תאונות, פציעות, איבוד הדרך, התעללות וצרות אחרות. עיקר התמודדותם היא עם שרירות הלב של אנשים חסרי אנושיות וחמלה. אותם אנשים מביעים זילות בחיי החלשים מהם. בעלי החיים הם בעלי רגשות בדיוק כמו בני האדם, וזכותו של כל בעל חיים באשר הוא לחיות בכבוד.

חתולי הרחוב הם עובדה קיימת, אי אפשר להתעלם מהם ואי אפשר להעלים אותם.

 

ההיסטוריה של החתולים ככלל ושל חתולי הרחוב בפרט

חתולי הרחוב הינם חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי בכל מקום בעולם. החתולים נמצאים בסביבת בני האדם ובחברתם משחר ההיסטוריה האנושית המתועדת, ואף קודם לכן.

מחקרים גנטיים חדשים סבורים כי החתולים בויתו לפני 8,000 – 10,000 שנים באזור הסהר הפורה, ולא במצרים כפי שסברו לפני כן.

לפני כ-3,600 שנה היו, בוודאות גבוהה, חתולים מבויתים במצרים העתיקה. המצרים נהגו בחתולים מנהג של כבוד אלים, בהיותם טורפי מכרסמים ושומרי אוצר התבואה של המדינה.

העונש על הריגת חתול היה מוות. במיתולוגיה הנורדית האלה פריה הייתה מלווה בחתולים, שהיו רתומים לכרכרתה. חתולים הפכו לבני לוויה של האדם, לחיות מחמד.

למרות מאמצי המצרים למנוע את "יצוא" החתולים האהובים שלהם, היוונים "גנבו" את בעל החיים כדי להשתלט על בעיית המכרסמים שממנה סבלו גם הם. החיות המבויתות הראשונות, וביניהם החתולים, הופיעו באירופה בסביבות 900 לפנה"ס. בסופו של דבר, המצרים התחילו למכור חתולים לרומאים, לגאלים, לקלטים ובשלב מאוחר יותר גם לעמים אירופיים אחרים, וכך החלה אוכלוסיית החתולים להתפשט בכל רחבי העולם. בשנת 500 לפנה"ס, החתול כבר היה נפוץ בסין. בתחילה, החתולים היו מוענקים כשי לקיסרים. בחלוף הזמן הותר גם לבני האצולה לגדל חתולים, ולאחר מכן הותר הדבר גם לכמורה ולפשוטי העם.

רבים מהחתולים עברו הכלאה עם חתולי בר מקומיים וכך נוצרו כמה מהגזעים המוכרים לנו כיום. העדות הראשונה להימצאותם של חתולים מבויתים בבריטניה היא משנת 936, כאשר האוול דלא, נסיך דרום מרכז ויילס,

חוקק חוק שנועד להגן עליהם.

זוהרם של החתולים הועם בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו נתפסו החתולים כעוזרי המכשפות וכמייצגי ממלכת הרוע והשטן. חתולים בצבע שחור נרדפו במיוחד. חתולים נרדפו והושמדו בכל רחבי אירופה יחד עם מי שגידל אותם.

חיי החתולים באירופה השתפרו רק במאה ה-17, עת הפכו לציידי עכברים, בעיקר על אוניות.

עם זאת, בתקופה הוויקטוריאנית החתולים זכו להכרה מחודשת כחיות מחמד ובשלהי המאה ה-19 הוצגו לראשונה זנים גזעיים בתערוכות חתולים.

כיום, איכות חייו של החתול טובה מאי פעם. אין ספק שהחתולים, עם הילת החוכמה העל-טבעית שלהם ועצמאותם, הם כאן כדי להישאר.

התועלת שמביאים החתולים

מסתבר, אפוא, שההכרה בתועלת הרבה שמביא החתול בנוגע לשמירה על איכות חיי האדם ואיכות הסביבה הייתה קיימת עוד מימים ימימה, ונכונה גם להיום.

חתולי הרחוב בפרט והחתולים ככלל מהווים חגורת הגנה אקולוגית טבעית, מעולה וחסרת תחליף מפני מכרסמים ונחשים. חתולי הרחוב פועלים בעיקר בלילה.

הם ציידים מיומנים.1 ראייתם ושמיעתם אבסולוטית גם בלילה. הם נעים ללא רחש ואורבים למכרסמים בסבלנות מדהימה. גם אם חתולי הרחוב שבעים בשל טיפולם המסור של מאכילי חתולי הרחוב, יצר הציד הטבוע בנשמתם מניע אותם לצוד את המכרסמים ולהרגם, אם כי לא על מנת לאכלם.

החתולים באופיים לוכדים וצדים כל דבר שנע, כולל מקקים, לטאות וכמובן מכרסמים.

כמו כן, במקום שבו יש חתולים – אין נחשים, משום שחתולי הרחוב אינם מותירים לנחשים מזון, ובכך הם מסלקים אותם מהטריטוריה שלהם. ידועים מקרים שבהם חתולי רחוב איתרו

נחש בסביבתם ולא נתנו לו להימלט עד שנלכד ע"י לוכד.

להלן דוגמה אחת מני רבות להצלת משפחה מהכשת נחש ע"י חתולי רחוב:

חתולי רחוב ומשפחה מרמת החייל קיימו בשנה האחרונה יחסי שכנות הדוקים. החתולים היו רובצים בגינה, וזוכים למזון איכותי מדי יום וליחס אוהד. אבל בני המשפחה לא שיערו שהחתולים יצילו אותם מנחש צפע ארסי רעב שחדר לגינה. האירוע המדובר התרחש כאשר אם המשפחה יצאה לתלות כביסה בחצר והבחינה בכך שהחתולים מתנהגים מוזר. "הם אוכלים טוב מדי יום ומבלים את זמנם במשחקים ובהשתזפות בשמש, אך הפעם הרגשתי המולה ותחושת סכנה בקרבם", סיפרה אם המשפחה. "האמהות כנראה סימנו לגורים ואלה פתחו בריצת אמוק ונעלמו תוך מספר שניות. הזכרים הגיעו למקום והחלו לסרוק את השטח עד שנעצרו ליד אדנית ארוכה שהייתה צמודה לקיר הבית". האם שמעה רחש ונשיפות שבקעו מקרבת האדנית והבחינה שם, מטרים ספורים ממנה, בנחש גדול. "אי אפשר היה לטעות בכך, זה היה צפע ארסי. מיהרתי להיכנס הביתה והספקתי לראות איך החתולים מקיפים אותו ולא מאפשרים לו לזוז", היא סיפרה. האם מיהרה להזעיק את מחלץ ולוכד בעלי החיים אבי קוזי,

והמשיכה לצפות במתרחש מהחלון.

ידוע כי לחתולים יש את הזריזות והיכולות להרוג ולהבריח נחש, במיוחד אם מדובר בצמד חתולים או יותר. במקרה המדובר, שתי החתולות שמרו עליו מקרוב, כול אחת עמדה מצידה האחר של האדנית, והן לא נתנו לו לזוז עד שנלכד. רק לאחר תפיסתו ולאחר שהחתולים וידאו

שהנחש אכן נעלם, הגורים שבו מהמחבוא וחזרו לשגרה. אין ספק שהמשפחה ניצלה הודות לתושייתם של החתולים.

חתולי הרחוב הם עזר לבני האדם. מחלת הדבר, למשל, המועברת ע"י עכברים, שרק לפני כ-80 שנה נלחמו בה בחורמה בתל אביב, אינה קיימת עוד בשל ריבויים של חתולי הרחוב.

להלן מודעה ישנה שנמצאת בארכיון של העיר תל-אביב. המודעה נתלתה ברחבי העיר בשנת תרפ"ב 1922, והרי ציטוטה כלשונה בשפה הארכאית מה:

"הודעה

נחוצה מאוד המלחמה נגד הדבר והמחלות המדבקות לרגל מקרי הדבר שנראו בחלק מהעיר,והפצת מחלות מדבקות אחרות,

מפקדת הממשלה ביחד עם משרדי הבריאות שביפו ובתל-אביב כדלקמן:

א. כל המוצא עכבר מת אסור לו לנגוע בו. אלא הוא צריך מיד להודיע על זה למשרד הבריאות או לתחנת המשטרה הקרובה.

ב. כל מי שיודיע על מציאת עכבר מת יקבל פרס 3 גרושים מנדטוריים בעד כל הודעה ואם

יתברר שהעכבר מת ממחלת הדבר יקבל המודיע 10 גרושים.

הקהל מתבקש להפיץ את ההודעות האלה בין כל התושבים אשר במקרה לא קראו את המודעה הזאת. כדי שמצב זה לא יחזור יש לשמור על חתולי הרחוב".

חתולי הרחוב בפרט וחתולים ככלל אכן מהווים הגנה אקולוגית מפני מכרסמים ונחשים.

ידוע הסיפור מלפני למעלה מ-20 שנה בקוריאה אשר שם היו חתולי רחוב למכביר. ממשלת קוריאה החליטה להיפטר מהם בטענה שהם מפגע ציבורי. בתוך זמן קצר הושמדו רוב חתולי הרחוב בערים הגדולות. הייתה זו אליה וקוץ בה- תוך זמן קצר, הציפו את הערים אלפי עכברושים, עכברים וחולדות. הם חיבלו במזון וברכוש וגרמו לנזק כלכלי בלתי הפיך ולפגיעה קשה בתחום הבריאותי. מספר הנחשים גדל בקצב מפחיד. הקוריאנים החלו לייבא חתולים בכמות מסיבית ולעודד את התרבותם הטבעית כדי למגר את האסון.

לאור כל האמור לעיל, ישנה חשיבות יתרה להימצאותם של מספר חתולים בכל חצר וחצר.

יחסי האדם והחתול

 החיבור החברתי בין האדם והחתול נמצא כייחודי ביותר. תכונתו של החתול המייחדת אותו לצרכי האדם היא -רגישותו למסרים אנושיים.

יותר ויותר מוכרת השפעתו של החתול על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם. הקשר בין האדם והחתול הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית והטכנית שהחתול עשוי להביא.

החתול, מהיותו חיה רגישה, נעימה, מתלטפת וכזו היודעת לקבל אהבה ולתת אהבה, מהווה אמצעי תרפויטי. החתול מהווה חברה לאנשים בודדים- הוא מהווה עבורם סיבה לקום בבוקר ולהניע את עצמם על מנת לטפל בו, ובתמורה לטיפול בו אותם אנשים מקבלים ממנו הרבה סיפוק ואהבה. גם עבור קשישים, חולים, אנשים עם מוגבלויות, אסירים הזקוקים לשיקום ונוער במצוקה ועם בעיות התנהגות, החתול מהווה עזר כנגד.

חינוך לערכים

חשיבות עליונה היא להתחיל בחינוך הילדים כבר מהגיל הרך לאהבת בעלי חיים, שכן אותם ילדים יגדלו לאנשים טובים יותר, אמפטיים יותר, ורגישים יותר לזולת באשר הוא.

את אותם ערכים שהוקנו להם והפכו אצלם לטבע שני מבחינת הגישה, הדאגה, והאהבה לבעלי החיים הם יקנו לילדיהם, משום שכך חונכו והעניין בנפשותיהם.

המטרה הנכספת היא שינוי היחס לבעלי חיים. כלומר –  לגרום לכך שהיחס אליהם לא יהיה כאל  מפגע סביבתי, אלא כאל מקור של גאווה ושמחה לבני אדם.

חשוב שמערכת החינוך ושר החינוך ירתמו לפתיחת פתח לדו-קיום, הבנה, סובלנות וחמלה כלפי בעלי חיים ככלל וחתולים בפרט, באמצעות מימוש של תוכנית מובנית, ובכך להקנות את הערך העליון של כיבוד חיי בעלי החיים. מכאן יבוא ההיקש לדאגה לזולת ולחלש באשר הוא, ותהא זו עליית מדרגה בהפיכת החברה שלנו לטובה יותר, הומאנית יותר, אחראית וסובלנית.

המצב כיום

נכון להיום, ברחבי הארץ, ישנן פינות האכלה מוסדרות, והחתולים מטופלים ע"י מאכילי חתולי רחוב הדואגים למזונם, לעיקורם ולסירוסם, ולטיפול וטרינרי שוטף. עיריות רבות, ומועצות מקומיות כולל גני תקווה וקריית אונו, שירותים וטרינריים ועמותות הפועלות ברחבי הארץ, עוזרים כיום בהגבלת התרבות החתולים, תוך הכרה בחשיבותם של החתולים כנישה טבעית במרחב האורבאני.

חשוב להבין שלחתולי הרחוב יש מקום וחלק חשוב ביותר בשמירה על איכות הסביבה, וערך עצום כחיה שבאה להגן על האדם ולחיות לצידו.

חתולי הרחוב חיים ונמצאים כאן בשבילנו!

לסיכום

קיים פער עצום בין לא לאהוב בעלי חיים לבין לפגוע בהם. חובתנו כבני אדם בעלי מצפון ולב לעזור להם לשרוד. מעט אנושיות, תשומת לב, מילה טובה, מים, אוכל ופינה חמה יעזרו להם לשרוד. זהו ההבדל הקטן המבדיל בין אלה שיש להם צלם אנוש לבין אלה שאיבדו אותו.

במקום לתעל את כוחם למטרות חיוביות, חלק מהאנשים משתמשים בו בחוסר אחריות, ובהבעת שינאה לבעלי חיים שלא עשו להם מאומה. התנהגות שלוחת רסן ופוגענית כלפי בעלי חיים היא כחרב פיפיות, משום שבני אדם שמתעללים ופוגעים בחיות חסרות ישע יעשו מן הסתם היקש ובלי משים יפגעו גם בבני אדם, משום שהגבולות בין המותר לאסור נפרצו.

אנו קוראים מכאן לכולם ,ובכללו גם למי שאינו אוהב בעלי חיים, לפתוח פתח לדו-קיום, הבנה, סובלנות וחמלה כלפי בעלי חיים, ולהקנות בכך את הערך העליון של כיבוד חיי הזולת.